שלום חברים
אני פונה הפעם לגוף המחוקק.
מערכת המשפט, לא תתן את ידה לשום דבר שעשוי לשפר אותה, אם הוא יבוא על חשבון הכוח האדיר של המערכת. הם נאבקו בתוכנית המשוב שבה עורכי הדין צריכים לתת ציון לשופט היושב מולם, מה גם שאף עורך דין לא יגיד את מה שהוא באמת חושב, כי הוא יודע שהוא יצטרך להיתקל בשופט גם בעתיד, והוא לא ירצה שהשופט יתנכל לו.
יש לי פיתרון קל, בעלות נמוכה, וביתרונות משמעותיים לאזרח הקטן (אם כי לא לשופט עצמו). הפיתרון שלי, למעשה, יכול לשפר מאוד את תדמית בית המשפט עצמו. רק שישנם שתי בעיות: 1 ) צריך מחוקק שיהיה מוכן לקחת על עצמו את קידום העניין.
2) צריך רצון לתקן את הטעון תיקון, והבנה עד כמה המצב היום בלתי נסבל.
עכשיו הגעתי לרעיון עצמו, המורכב משני חלקים:
א) בכל מחוז שיפוטי, תוקם וועדה שתכלול : נציג מנציב תלונות השופטים, שופט בכיר או שופט בכיר לשעבר, איש ציבור (מתוך הבודדים שעדיין לא נפל עליהם תיק), עו"ד מטעם הסניגוריה הציבורית, ואזרח מן השורה (אולי סטודנט, או אדם בעל יכולת והבנת הנשמע), וועדה זו, תשב במקום שבו היא תוכל לעקוב אחרי משפט מתנהל, באמצעות טלוויזיה. הם יוכלו לקבל לידם את תמלילי המשפט והראיות, ויוכלו לעקוב אחרי העדים, הצדדים, והשופטים. בתום המשפט הם יקבלו לידיהם את פסק הדין והנימוקים של בית המשפט, ויבדקו האם התוצאה הגיונית. במידה והם יגיעו למסקנה שונה, הם יוכלו לפנות לביה"מ העליון, להעלות את טענותיהם ולזרז את בדיקת הנושא. במידה ויהיו חילוקי דעות בוועדה,
עדיין יוכל החבר שבמיעוט לשלוח את דעתו לבי"מ העליון. חשוב לציין, שאף אחד לא יידע, איזה משפט עומד למבחן עד לסיומו. היתרונות במצב כזה, יהיו ,שכל השופטים יצטרכו לראות את עצמם כאילו הם במבחן, כי המצלמות יוצבו בכל אולמות המשפט. השופטים יהיו חייבים לפעול עפ"י הראיות, והם לא יוכלו לעשות מה שבא להם, או להסתפק בהרשעה על סמך אמונה בלבד, בלי שיהיה לאנשים אחרים את האפשרות לחלוק עליהם. אחרי כל משפט, תתן הוועדה דו"ח מיוחד לנשיא בי"מ העליון עם מסקנות גם לגבי אופן התנהלות המשפט, מבחינת זמן, ועבודה נכונה של עו"ד המופיעים בתיק. במידה ותהיה רשלנות מצד עו"ד או השופט, הם יובאו לבירור אצל נשיא בי"מ העליון.
הסיבה להבאת הנציגים הנ"ל כחברי וועדה, תיצור איזון בין תפקידם ונסיונם של האנשים המשמשים למעשה כמעין מושבעים. לכן חשוב שיהיה גם אזרח מן השורה, שיביע דעתו, וייצג את העם הפשוט, בלי גינוני טקס והרגשת מחויבות פוליטית לצד זה או אחר.
ב) יוצבו מצלמות בכל אולמות המשפט. נאשם המבקש לשדר את משפטו יוכל לעשות זאת ולתת לציבור הרחב את האפשרות לראות מה קורה, ובכך להגן על הנאשם מפני משפט לא הוגן ועו"ד רשלני.
הטענה לפגיעה בפרטיות, שיש הטוענים אותה, תתגמד, וזאת באם הנאשם יחליט שהוא רוצה בזאת. עדי תביעה למיניהם יצטרכו להתמודד עם העניין. נפגעות אונס יוכלו לבקש שתמונתן תטושטש ולא ימסרו פרטים מזהים עליהם.
צילום כל ההליך המשפטי (כולל שלב החקירה) יוכל לאפשר לשופטים הדנים בעירעור, ומתרצים את אי יכולתם להתרשם מהעדים (ובכך בעצם, אין לעירעור שום חשיבות רצינית), את היכולת להתרשם ולתקן את השופט במידת הצורך.
אף שופט לא ירצה לעמוד במצב של ביקורת ולכן השופטים ייאלצו לבצע את עבודתם נאמנה. במידה ולא יעשו כן יצטרכו להחליף מקצוע.
מעורבות הציבור במשפטים, והעובדה שהשופטים ייאלצו לעשות עבודתם נאמנה, יקנו לבית המשפט, את אמון הציבור.
אולי העובדה שהרבה אנשים השייכים לגוף המחוקק נתון לחסדי בית המשפט, תעזור להזיז ולקדם את הנושא.
אני פונה הפעם לגוף המחוקק.
מערכת המשפט, לא תתן את ידה לשום דבר שעשוי לשפר אותה, אם הוא יבוא על חשבון הכוח האדיר של המערכת. הם נאבקו בתוכנית המשוב שבה עורכי הדין צריכים לתת ציון לשופט היושב מולם, מה גם שאף עורך דין לא יגיד את מה שהוא באמת חושב, כי הוא יודע שהוא יצטרך להיתקל בשופט גם בעתיד, והוא לא ירצה שהשופט יתנכל לו.
יש לי פיתרון קל, בעלות נמוכה, וביתרונות משמעותיים לאזרח הקטן (אם כי לא לשופט עצמו). הפיתרון שלי, למעשה, יכול לשפר מאוד את תדמית בית המשפט עצמו. רק שישנם שתי בעיות: 1 ) צריך מחוקק שיהיה מוכן לקחת על עצמו את קידום העניין.
2) צריך רצון לתקן את הטעון תיקון, והבנה עד כמה המצב היום בלתי נסבל.
עכשיו הגעתי לרעיון עצמו, המורכב משני חלקים:
א) בכל מחוז שיפוטי, תוקם וועדה שתכלול : נציג מנציב תלונות השופטים, שופט בכיר או שופט בכיר לשעבר, איש ציבור (מתוך הבודדים שעדיין לא נפל עליהם תיק), עו"ד מטעם הסניגוריה הציבורית, ואזרח מן השורה (אולי סטודנט, או אדם בעל יכולת והבנת הנשמע), וועדה זו, תשב במקום שבו היא תוכל לעקוב אחרי משפט מתנהל, באמצעות טלוויזיה. הם יוכלו לקבל לידם את תמלילי המשפט והראיות, ויוכלו לעקוב אחרי העדים, הצדדים, והשופטים. בתום המשפט הם יקבלו לידיהם את פסק הדין והנימוקים של בית המשפט, ויבדקו האם התוצאה הגיונית. במידה והם יגיעו למסקנה שונה, הם יוכלו לפנות לביה"מ העליון, להעלות את טענותיהם ולזרז את בדיקת הנושא. במידה ויהיו חילוקי דעות בוועדה,
עדיין יוכל החבר שבמיעוט לשלוח את דעתו לבי"מ העליון. חשוב לציין, שאף אחד לא יידע, איזה משפט עומד למבחן עד לסיומו. היתרונות במצב כזה, יהיו ,שכל השופטים יצטרכו לראות את עצמם כאילו הם במבחן, כי המצלמות יוצבו בכל אולמות המשפט. השופטים יהיו חייבים לפעול עפ"י הראיות, והם לא יוכלו לעשות מה שבא להם, או להסתפק בהרשעה על סמך אמונה בלבד, בלי שיהיה לאנשים אחרים את האפשרות לחלוק עליהם. אחרי כל משפט, תתן הוועדה דו"ח מיוחד לנשיא בי"מ העליון עם מסקנות גם לגבי אופן התנהלות המשפט, מבחינת זמן, ועבודה נכונה של עו"ד המופיעים בתיק. במידה ותהיה רשלנות מצד עו"ד או השופט, הם יובאו לבירור אצל נשיא בי"מ העליון.
הסיבה להבאת הנציגים הנ"ל כחברי וועדה, תיצור איזון בין תפקידם ונסיונם של האנשים המשמשים למעשה כמעין מושבעים. לכן חשוב שיהיה גם אזרח מן השורה, שיביע דעתו, וייצג את העם הפשוט, בלי גינוני טקס והרגשת מחויבות פוליטית לצד זה או אחר.
ב) יוצבו מצלמות בכל אולמות המשפט. נאשם המבקש לשדר את משפטו יוכל לעשות זאת ולתת לציבור הרחב את האפשרות לראות מה קורה, ובכך להגן על הנאשם מפני משפט לא הוגן ועו"ד רשלני.
הטענה לפגיעה בפרטיות, שיש הטוענים אותה, תתגמד, וזאת באם הנאשם יחליט שהוא רוצה בזאת. עדי תביעה למיניהם יצטרכו להתמודד עם העניין. נפגעות אונס יוכלו לבקש שתמונתן תטושטש ולא ימסרו פרטים מזהים עליהם.
צילום כל ההליך המשפטי (כולל שלב החקירה) יוכל לאפשר לשופטים הדנים בעירעור, ומתרצים את אי יכולתם להתרשם מהעדים (ובכך בעצם, אין לעירעור שום חשיבות רצינית), את היכולת להתרשם ולתקן את השופט במידת הצורך.
אף שופט לא ירצה לעמוד במצב של ביקורת ולכן השופטים ייאלצו לבצע את עבודתם נאמנה. במידה ולא יעשו כן יצטרכו להחליף מקצוע.
מעורבות הציבור במשפטים, והעובדה שהשופטים ייאלצו לעשות עבודתם נאמנה, יקנו לבית המשפט, את אמון הציבור.
אולי העובדה שהרבה אנשים השייכים לגוף המחוקק נתון לחסדי בית המשפט, תעזור להזיז ולקדם את הנושא.
לוחם צדק במאבק אבוד נגד מערכת המשפט הגרועה
